<h1>רבינו יהונתן מלוניל — הלכ' מזוזה</h1>
<h2>דף קא:</h2>
והאי נמי לא מעשה אומן הוא דאיפשר בגובתא, שיניחנה בשפופרת של קנה ויקבענה במקום הראוי למזוזה בשני מסמרים דהא אמרינן לעיל [מנחות ל"ב ע"ב] תלאה במקל פסולה.
<h2>דף קב.</h2>
על השוכר להביא מזוזה, שהוא צריך לשמירה כיון שהוא דר בתוכה אע"ג שאם לא היה הוא שוכרה היה חייב המשכיר לעשות לה מזוזה אע"פ שאינו שוכב בה כדאמרינן [יומא י"א ע"א] בבית התבן ובית העצים והם הכי נמי אם היתה עומדת ריקנית אפילו הכי היה מיחייב השוכר לעשות מזוזה אם לא מצא שם מזוזה. כשהוא יוצא לא יטלנה, וקאמר רב אחא משבחא ז"ל ה"מ דלא קבעי ליה לאלתר בבית אחר [ואי קבע לאלתר בבית אחר] מותר ליטלה כדאמרינן [שבת כ"ב ע"א] מתירין ציצית מבגד לבגד וצ"ע. אמר רב ששת ארישא, ד[מ]מעשה הביא ראיה שאם היה ישראל אחר נכנס בה אסור ליטלה משם.
